קנאיתא

קִנְאָה, קִנְאֵיתָא, קִנְאֲתָא, קִי׳ch. sam(קנאה jealousy, envy, passion; emulation). Targ. Num. 5:14, sq.; ib. 18 (Y. ed. Vien. קִנְאֵיתִי, corr. acc.). Targ. Y. Deut. 5:9. Targ. Prov. 27:4; a. fr.Sot.2b אתו למיעבד ק׳ בהדה they will be the cause of rancor (towards her husband) in her heart; איהו … ק׳ בהדה he will be the cause of her rancor.Snh.102b קִנְאֵיה (fr. קנא), v. קִנָּא.